עיקרון מנחה באונקולוגיה בכלל ובגינקולוגיה אונקולוגית בפרט הוא גילוי מוקדם של המחלה בשלביה הראשוניים ואף בשלבים הטרום סרטניים שלה. לא ניתן למנוע לחלוטין את הסיכוי להתפתחות הסרטן, אך גילוי מוקדם של מחלה ממארת או גילוי בשלבים טרום סרטניים מגבירים בצורה משמעותית את סיכויי ההחלמה. הרפואה המונעת והגילוי המוקדם בתחום זה מתבססים על הערכת גורמי הסיכון ובדיקות תקופתיות בתדירות המאפשרת מעקב רציף וזיהוי מוקדם של המחלה הטרום-ממארת תוך כדי התהוותה.
גורמי סיכון ישנם גורמי סיכון כלליים להתפתחות סרטן כגון אורח חיים, תזונה, השמנת יתר ועישון, וגורמי סיכון הקשורים בהיסטוריה רפואית אישית ומשפחתית, גנטיקה, מחלות נלוות, תסמינים כרוניים ועוד. יחד עם זאת, לכל גידול ישנם גורמי סיכון ספציפיים. כאשר אישה מודעת לגורמי סיכון כאלה, נוכחותם מחייבת נקיטת משנה זהירות ולהקפיד במיוחד על שגרת הבדיקות.
גורמי סיכון ספציפיים: גידולי העריה – מוקדי פיגמנטציה, גרד כרוני, עישון.
גידולי צוואר הרחם – נגיף הפפילומה, עישון, ריבוי בני זוג גידולי שריר הרחם – שרירנים רחם סימפטומטים או כאלה אשר גדלו במהרה (מיומה).
גידולי רירית הרחם – השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם, סיפור משפחתי של גידולי מערכת המין או מערכת העיכול, פוליפים במערכת העיכול.
גידולי השחלות והחצוצרות – היסטוריה משפחתית של גידולי שחלות וגידולי שד, ציסטות שחלתיות מורכבות, נוכחות סימנים גנטיים. סימפטומים שדורשים התייחסות מיוחדת התחלתה של מחלה ממאירה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. הסימפטומים לרוב אינם ספציפיים ובוודאי שכל אחד מהם בפני עצמו לא מצביע בוודאות על הימצאות גידול באחד האיברים. יחד עם זאת, הופעתם של סימפטומים אלה מחייבים בדיקה מעמיקה יותר, ואסור להתעלם מהם.
גידולי העריה – גרד כרוני, זיהומי העריה, “פצע” מדמם. גידולי הפות – זיהומי הפות, “פצע” מדמם. גידולי צוואר הרחם – דימומים לא סדירים, דימום לאחר קיום יחסי מין. גידולי שריר הרחם – מחזור לא סדיר ודימומים לא סדירים, אנמיה. גידולי רירית הרחם – דימומים לדניים והפרשות חריגות בתקופת המנופאוז, דימומים לא סדירים ודימומים בין וסתיים בגיל הפוריות. גידולי השחלות והחצוצרות – כאבי בטן כרוניים, תפיחות הבטן, שינוי בהרגלי יציאה, הפרשות נרתיקיות מימיות.
חשוב לזכור כי חלק ניכר מהגידולים מתפתחים ללא סימפטומים כלשהם עד שלב מתקדם יחסית של המחלה. חלק מהגידולים הממאירים של איברי המין הנשיים מאובחנים באופן אקראי בבדיקה שגרתית, ומכאן החשיבות הרבה בהקפדה על שגרת בדיקות תקופתיות אצל גניקולוג כל 6-12 חודשים.
אבחון שגרת הבדיקות כוללת בדיקה גופנית, משטח פאפ ו HPV, ולעיתים גם אולטרסאונד, במידה והמטופלת לא מתלוננת על בעיה ספציפית. אם ישנו חשש לתחילתה של מחלה, מופנית האישה לבדיקות על פי הצורך - בדיקות הדמיה, קולפוסקופיה, היסטרוסקופיה וביופסיות רקמתיות. הבדיקות נערכות בהתאם למצבה הרפואי של המטופלת, טיב תלונותיה וממצאי הבדיקות הראשוניות שבוצעו אצל הגניקולוג.
Comments